הקו המנחה בטיפול במרבית בעיות עמוד השדרה כולל זה הצוארי מבוסס על מספר עקרונות
הראשון, ניסיון להגיע לאבחנה מדויקת ככל הניתן. התהליך האבחנתי מתבסס בראש ובראשונה על תלונות המטופל ואיפיונם. שנית, הבדיקה הגופנית הינה חשובה ביותר וכולל פרט להסתכלות, טווחי תנועה ומבחנים שונים גם בדיקה נוירולוגית מקיפה. לבסוף, הדמייה מתקדמת בצורת מיפוי עצמות, CT ו- MRI משלימים את התהליך האבחנתי ומספקים תמונה מבנית של אזורי עמוד השדרה המעורבים.
מידת הדחיפות בביצוע הדמייה וטיפול קשורה בעיקר למושג "דגלים אדומים" (Red flags), המציין מאפיינים העלולים להצביע על בעייה דחופה יותר וחשוב ביותר לזהות אותם בהקדם האפשרי. אלו כוללים כל חבלה סביב הופעת התלונות, הפרעה עצבית נלווית (חולשה, חוסר תחושה באזור מסויים ובעיקר סביב המפשעה), הפרעה בתפקוד סוגרים (קושי במתן שתן, אובדן שליטה על סוגרים), חסר במערכת חיסונית (סוכרת, מטופלי דיאליזה, נוטלי תרופות מדכאות מערכת החיסון כמו סטרואידים או תרופות ביולוגיות), כאבים ליליים או מעירים משינה, ירידה במשקל או הזעות ליליות, סיפור של ממאירות בעבר או לאחרונה וכן גיל מעל 50 או מתחת 18.
ככלל, למעט במקרים דחופים כגון שברים או הופעת חסר עצבי חדש או מתקדם, במרבית בעיות עמוד השדרה ייחשב הטיפול הניתוחי כמוצא אחרון לאחר כישלון טיפולים שמרניים אחרים. השיקול האם להתערב באופן ניתוחי תלויה בגורמים שונים. העיקריים הם מהי ההפרעה העצבית הנלווית – חולשה, הפרעה תחושתית כגון נימול, זרמים, תחושה כבדות או שריפה ברגליים או הפרעה במתן שתן. מהו הקושי התפקודי ובעיקר מה יכולת ההליכה למשך זמן, מהי מידת הכאבים הכרוניים, מהי המגבלה בתנועה ולבסוף מהי ההפרעה באיכות חייו של המטופל. שקלול כל הרכיבים באבחנה, מידת דחיפותה, מגוון הטיפולים שנוסו עד כה וההפרעה לאיכות חייו של המטופל מתווה את תיכנון הטיפול על שלל מרכיביו.
