מבחינת הדמייה, רצוי להביא דיסקים של ההדמייה המתקדמת שבוצעה (CT או MRI של האזור הרלוונטי בעמוד השדרה) מהשנה האחרונה. כמו כן, תוצאות בדיקות אחרות שבוצעו כגון מיפוי עצמות, EMG וכו'.
לאחר הריאיון, הבדיקה ובחינת ההדמיה נשאל מספר שאלות עיקריות: האם מיצינו את כל הטיפולים האפשריים הלא ניתוחיים? מה ההשפעה על איכות חייו של המטופל/ת? אילו פעילויות נמנעות בשל הכאבים, המגבלה בתנועה או ההפרעה העצבית? מה הסיכוי שהמחלה תחלוף לבד- בעוד שפריצות דיסק עשויות לחלוף לעיתים, שינויים מבניים אחרים כגון הצרות התעלה או תהליכים אחרים עלולים להחמיר עם הזמן ולגרום לכאבים ומגבלה תפקודית המחמירים עם הזמן. שיקלול של כל התשובות לשאלות הנ"ל ואחרות יסייעו בהחלטה על הכיוון הטיפולי.
ההחלטה האם להסתפק בשחרור בלבד או האם להוסיף קיבוע הינה החלטה מורכבת ודורשת התחשבות במספר גורמים. סיבות מרכזיות להוספת קיבוע לתכנון הניתוחי כוללות חוסר יציבות כגון החלקה של חוליה אחת על גבי אחרת (Listhesis), חוסר יציבות מסיבות אחרות (שברים, ממאירות או זיהום) או כאשר הגורם הלוחץ דורש הסרה של המפרקים האחוריים בעמוד השדרה (Facetectomy).
ניתוח קיבוע אמנם מאריך את הניתוח בשל השימוש במשתלים אולם אין עדויות כי הוספת קיבוע מעלה את הסיכונים הניתוחיים או כאלה העלולים להופיע לאחר הניתוח כגון זיהום או סיכון לניתוח חוזר.
לאחר ניתוחים זעיר פולשניים או פרוצדורות כגון קיפופלסטיה משך האשפוז יהיה עד יממה וברוב המקרים ניתן יהיה גם להשתחרר בערב יום הניתוח. במקרים של קיבוע צוארי או מותני משך זמן האשפוז הממוצע הוא סביב 2-3 ימים ותלוי ברמת הכאבים, ההתניידות ומחלות הרקע.
הוספת קיבוע משמעו כי יכולת התנועה בין שתי חוליות או יותר מתבטל אך מצד שני חשוב לזכור כי מלכתחילה יכולת בתנועה באזור "חולה" אינה מיטבית ולכן לא תשנה באופן משמעותי את יכולת התנועה. ברוב המקרים, גם אם מבוצע קיבוע במספר גבהים, יכולת הכיפוף לפנים אמנם יורדת אולם מפרקים אחרים סמוכים או מפרקי הירכיים תורמים גם הם לכיפוף ועוזרים למלא חלק מן התפקוד שאובד. פיזיותרפיה לאחר ההחלמה תסייע גם היא לשיפור בטווח התנועה.
בניגוד לעבר, ניתוחי עמוד שדרה מותני היום מבוצעים תוך שימוש בטכניקות המסייעות להתאוששות מהירה הן מבחינה הרדמתית והן כירורגית. המנתח והפיזיותרפיסטים (להם תפקיד משמעותי) יורידו מהמיטה כבר כמה שעות לאחר הניתוח או בבוקר למחרת ויוליכו את המטופל בפעם הראשונה. מרגע זה העיקרון החשוב ביותר הוא להיות מחוץ למיטה במשך רוב שעות היממה ולהשתדל להרבות בהליכה ככל הניתן. שימוש בטכניקות כירורגיות מתקדמות כגון גישות זעיר פולשניות, שימוש בנקזים באופן סלקטיבי ואיזון כאבים מושכל תורמים כולם להתאוששות מהירה וחזרה לתפקוד תקין מהר ככל הניתן. המטרה העליונה היא צמצום התקופה השיקומית שלאחר הניתוח והשגת תפקוד מלא ונטול תרופות משככות כאבים מספר שבועות בודדים לאחר הניתוח.
במקרים של לחץ עצבי ממוקד המוגבל לגובה אחד או שניים, גישה זעיר פולשנית מסייעת במתן מענה כירורגי תוך הקטנת סיכונים כגון פגיעה נלווית בשרירים, הקטנת רמת הכאבים לאחר הניתוח וחזרה מהירה יותר לתפקוד ולעבודה. אולם, חשוב לזכור כי ישנם מצבים בהם טיפול זה אינו מיטבי. אלו כוללים שאלה אבחנתית לא ברורה (חשד לגידול או זיהום) מצבים המלווים בעיוות כגון עקמת או קיפוזיס וכן לאחר ניתוחים קודמים. ההחלטה באיזו גישה ניתוחית לנקוט מחייבת דיון והסבר באשר ליתרונות והחסרונות של כל גישה עם המטופל/ת.
